שני

היי, קוראים לי שני .אני אישה, אני אמא,אני גם מפרנסת. אני מג'נגלת את החיים (לפעמים הם אותי) ואני גם לומדת קבלה במוסד קבלה לעם. מאז שאני זוכרת ומכירה את עצמי  אני תוהה על הראשונות.למה העולם בנוי כמו שהוא?למה יש אנשים כל כך רעים לצד אנשים טובים מי או מה ברא את כל הוודג'רס הזה ולאן שולחים מכתבי תלונה או תודה.

חייזר

שאלות ותהיות שמאז שהייתי בת 6  לימדו אותי כמה הן לא לגיטימיות או לא רלוונטיות. או לא זה ולא זה. וזה לא היה מטעמי דת. אלא כי פשוט "אף אחד לא יודע בוודאות , אז מה הטעם." כשנתקלתי בתוכנית הטלוויזיה "הנקודה שבלב" ביוטיוב הרגשתי כאילו משהו נפתח בתוכי. מצאתי "חייזרים" שהיו מוטרדים באותן טרדות שסבתא שלי קראה להן "צרות של עשירים." 'אנחנו כיבסנו בגיגית ובישלנו על הפרימוס ולא היו לנו שאלות למה כל זה.' היא תמיד הייתה מפצירה בי."'לכן יש אפילו מכונה ששוטפת כלים והכל רע לכן. "דור של כפויי טובה"  הייתה מוסיפה בנוסף לתנועה מבטלת עם היד. והיא גם צדקה במשהו. אנחנו דור שחסר לו קודם כל לדעת מאין באנו ולאן אנחנו הולכים.

אם מסתכלים ברשתות החברתיות אפשר בשוגג להסיק שפסגת שאיפותיו של המין האנושי זה מי יצלם את הסלפי הכי חושפני שיש או באיזה מסיבה הכי פרועה הייתי  ואם ניראה מה התכנים שאנחנו מראים לילדים שלנו אז אפשר בטעות להסיק שהמטרה שלנו כשמגדלים בן אדם זה קודם כל לייצר בו אטימות ואומץ. אחרת קשה להבין למה מירב הלהיטים שלנו עוברים חופשי תחת הקריטריון  "ככל שמתקדמים הולך ונהיה מפחיד יותר" . באמת שם בחוץ העולם זה לא כמו שחושפים בחדשות.הוא הרבה יותר מפחיד אבל בלי מוזיקה דרמטית ברקע. בלימודי בארגון בני ברוך מצאתי אנשים שמה שמעניין אותם זה למה כל זה ככה? אנשים שכמוני – לא סוגרים את החודש .לצד אנשים אחרים שכן.אנשים שהבית שלהם נראה כמו מוזיאון לצד אנשים שיש להם ילדים  והוא נראה בכל רגע נתון כאילו עבר טורנדו במפעל טקסטיל (וכן סבתא כשאת כיבסת בגיגית היו לך הרבה פחות בגדים)

אנשים מאוד שונים, בקיצור. אבל לכולם מכנה משותף  שבעזרת לימודי הקבלה קצת התבהר אצלם למה הם פה . מה המשמעות ואנחנו עדיין מבררים את זה ביחד. אז מה זה  בני ברוך בשבילי? אולי מקום שנותן המון תקווה ואולי הגשמה של חלום ילדות. לא בטוחה.מה שבטוח שהרבה יותר טוב לי כאן בזכותו