אמא

מה הדבר הראשון שעולה לכם כשאתם שומעים את המילה אמא? אני מניח שזה די תלוי בגיל שלכם, אם אתם בגיל 3-2 אתם בטח צמודים לה לסינר אם אתם לא צורחים עליה "לא רוצה", אחר כך אתם קצת מתביישים בה, בגיל אחר אתם כועסים עליה כשהיא מבקשת מכם לעזוב את המשחק ולשבת ללמוד או לבוא לאכול – "אוף אמא, שוב פעם גולאש??" ואז יש תקופה שאתם מתנתקים ובונים חיים משל עצמכם ואז פתאום יש לכם ילדים ואז אמא באה ועוזרת לטפל ונותנת טיפים ולפעמים גם מציקה ומתערבת אבל פתאום אתם מבינים מה זה להיות הורה ופתאום רואים אילו קשיים יש ואיזה סיפוק יש בתוך הקשיים האלו כי ברגעי נחת, כשהילד שלכם מתפתח אתם פתאום מרגישים שיצרתם עולם שלם.

סביר להניח שאמא הרגישה בדיוק את אותם הדברים כשהיא גדלה וכשהיא גידלה אותכם, החיים הם גלגל, מחזוריות, אנחנו לפעמים מתבלבלים וחושבים שאנחנו גילינו את העולם ואז פתאום מבינים שמישהו חווה את אותם הדברים בדור אחר. זה היופי, אמהות בכל דור עוברות פחות או יותר את אותם הדברים, הידע שנצבר עובר מדור לדור, לפעמים שיטות חינוך משתנות קצת אבל הדברים הבסיסיים נשארים אותו הדבר. אמא תמיד תעשה הכל בשביל ילדיה, תרגיש מה עובר עליהם ומה הם צריכים, אפילו עוד לפני שהם יודעים את זה וסביר להניח שבכל גיל אמא נמצאת שם, דואגת ולפעמים גם נעלבת שלא התקשרנו או ביקרנו – אבל תמיד אוהבת…

האמת שגם אבא אוהב, אבות עם הזמן למדו להראות רגשות, לבשל, לחבק, לצאת לקניות, אבל אבא בדרך כלל מרוויח יותר אז עדיף שהוא ייעדר מהבית, בצורה הקלאסית, אמהות נשארו בבית וגידלו את הילדים, הלוואי ונוכל לחזור לזה כי לקשר שנבנה שם אין תחליף, אמא צריכה להיות זמינה לילדים וכשהיא מפתחת קריירה, משהו הולך לאיבוד, יצא לי לדבר עם נשים קרייריסטיות ש"הגשימו"  ו"העצימו" את עצמן ופתאום הילדים גדלו והרגשת ההחמצה שהן מדברות עליה בכאב, ניכרת. כמעט כולן סיפרו שהיו זורקות את הכל אם יכלו לחזור ולגדול עם ילדיהן כי כל הכסף והרכוש שצברו, לא בונה אדם, ילד זקוק להורה נוכח. בתקופת הקורונה זה מתחיל להיות מורגש, עדיין בצורה קצת לא ברורה אבל הלוואי והקורונה תחזיר עולם של אמהות של פעם.